עמרם ואח' נ' ווגאס עסקי מזון בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה לעיון חוזר.

1. נשוא הבקשה היא החלטה מיום 6.2.08 (בש"א 6330/07, להלן – ההחלטה המקורית) בה נעתרתי לבקשה לצו מניעה זמני, ואסרתי על המבקשים (שהיו המשיבים בהליך האמור) לעשות כל שימוש לצרכי מסעדה בשטחי הרכוש המשותף של הבית, לרבות בחצר המרוצפת שיצרו בחזית הצפונית של הבניין על שטח הגינה המשותפת של הבניין. כן אסרתי על המבקשים להפעיל בבית מסעדה מכל סוג ובכלל זה מסעדה לממכר המבורגרים או בשר על הגריל.

2. הבקשה לעיון חוזר הוגשה ביום 13.2.08. התקיים בה דיון. הצדדים ניהלו משא ומתן ממושך בניסיון להגיע להסכמה. המשא ומתן נכשל. כך גם ניסיון של בית המשפט לסייע לצדדים להגיע להסכמה. משכך, ניתנת בזה החלטה זו, לאחר קבלת טיעונים בכתב מאת הצדדים.

3. לאחר שנתתי דעתי למכלול החומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. אבהיר את עיקרי שיקולי.

4. ניקיון כפיים. המבקשים טוענים כי המשיב 1, בתצהירו המקורי, לא גילה עובדות בעלות חשיבות, ובהן העובדה שהוא בעל חצי דירה במקום ולא שתי דירות, כפי שטען (מעדותו עולה כי הוא גר מזה 28 שנים בדירה במקום השייכת להוריו, וכי לו ולאשתו דירה נוספת בבעלותם המצויה במבנה, ראו בעמוד 24 לפרוטוקול; ראו גם בתצהירו מיום 31.8.08, בפיסקה 8); כי כל קומת הקרקע ברח' הגננת 216 היא קומת מסחר ויש בה גם עסקי מזון (שני דוכני פלאפל, מכולת, סטקיה, פיצרייה,); כי לאף אחד מדיירי הבית אין חלון הפונה לצד המזרחי של הבית, למעט המשיב 1, אשר פתח חלון שלא כדין; כי דירת המשיב 1 מעוקלת וממושכנת; כי רחוב הגננת הוא ציר ראשי בשכונת גילה; כי המשיב 1 לא נקט בהליכים נגד מי מבעלי עסקי המזון האחרים, ואשר אחד מהם הוא קרוב שלו; כי חלק מדיירי הבית אינם מתנגדים לקיום העסק של המבקשים (לעניין זה הוחתמו 4 מתוך 12 משיבים על מסמך שצורף לבקשה לעיון חוזר).

5. (א) אין בכל הנטען כדי לסייע למבקשים. היקף בעלותו של המשיב 1 בדירות במבנה, או קיומם של שעבודים, אינו מעלה ואינו מוריד באופן מהותי לקיומו של אינטרס במניעת השתלטות על רכוש משותף ומניעת מטרדים במקום. אינטרס כאמור הוכח. חוקיות החלון שנפתח ללא היתר לפני שנים רבות, אשר עלתה לראשונה בסיכומי המבקשים (עדות המשיב 1, עמוד 24), אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה. המשיב 1 אף העיד, בניגוד לנטען, כי לכל השכנים יש חלונות הפונים לצד המזרחי (בעמוד 26). מיקומם של החלונות אינו מסייע למבקשים מבחינה נוספת, שכן בהחלטה המקורית עמדתי על הטענה כי עשן חודר לחדר המדרגות, עניין אשר אינו קשור כלל למיקום החלונות.

(ב) גם העובדה שמדובר ברחוב ראשי אינה יכולה לסייע למבקשים. מדובר בנתון אלמנטרי וגלוי לכל אשר לא ניתן לייחס למשיב 1 כוונה כלשהי להסתירו. אי קיומם של הליכים נגד גורמים אחרים אף הוא משקלו נמוך, אם בכלל, באין תשתית לכאורית המלמדת על אופן פעולה של אותם גורמים, הדומה לזה של המבקשים, הן לעניין מטרדי ריח ורעש, הן לעניין השתלטות על רכוש משותף. לחלק מאותם עסקים התייחסתי בהחלטתי המקורית. אוסיף כי מסקנה זו אינה משתנה נוכח התמונות שצורפו כנספח ד' לבקשה לעיכוב ביצוע מיום 6.7.08. מן התשתית הלכאורית גם עולה כי הסטקיה הנזכרת אינה מצויה בקירבת סמוך לכניסה הרלוונטית שבבניין (פיסקה 9 לתצהיר המשיב 1 מיום 31.8.08; ראו סעיף 17.3 לבקשה האמורה לעיכוב ביצוע).

(ג) עמדתם של חלק מן הדיירים לעניין עסקם של המבקשים היא עניין שנוי במחלוקת. לעניין זה ניתן להפנות למכתבים שצורפו לתצהיר המשיב 1 מיום 31.8.08, שם טוענים רוב הדיירים שבכניסה אשר הוחתמו על המסמך שצורף לבקשה לעיכוב ביצוע כי החתמתם על המסמך שצורף לבקשה לעיון חוזר הוצאה בעורמה, ומציינים כי הם מבטלים את חתימתם. מנגד, ניצבים תמלילים שהוצגו על ידי המבקשים, בהם הוקלטו חלק מן הדיירים באמירות המתיישבות עם העדר טענה לעניין פעולתה של המסעדה במקום (הגב' סבג, אשר עלה הוא המשיב 9; הגב' משען; מר אזולאי, אשר גם על פי ההקלטה שצורפה אינו טוען כי המסעדה אינה מפריעה לו, אך מוכן להגיע לפשרה בלא סגירתה; הגב' אילו, אשר לא ברור מן התמליל מה עמדתה ביחס לעניינים נשוא הבקשה לצו מניעה). לא הוצגו תצהירים של אותם שכנים, על ידי מי מהצדדים, ולא התקיימו חקירות. לא אוכל לקבוע, בנסיבות אלה, ממצא. הדברים אמורים ביתר שאת בשים לב לכך שלגבי רוב הדיירים/משיבים לא הוצגו תמלילים המצדדים בקיום עסקם של המבקשים. אפילו נכונה טענת המבקשים כי לחלק מן המשיבים עסק המסעדה אינו מפריע, אין היא מאיינת את קיומם של משיבים אשר להם עסק המסעדה כן מפריע. סיכום של דברים, לא אוכל לקבל את טענת חוסר ניקיון הכפיים שהועלתה.

6. עילה לכאורה: הפן הקנייני. אין בסיכומי המבקשים כל התייחסות לעניין זה. עולה מכך, כי אין בפיהם כל טענה של ממש, לשינוי הקביעות לעניין זה בהחלטה המקורית. אזכיר, כי בהחלטה המקורית קבעתי בהקשר זה כי הוכח לכאורה שהמבקשים השתלטו על חלקים ברכוש המשותף של הבית המשותף; בנו בלא היתר; והציבו ארובות, מזגנים ושלט ברכוש המשותף, באופן העולה לכאורה כדי שימוש אסור ברכוש המשותף בבית המשותף. אציין, כי עולה מעדותו של המבקש 3 בדיון בבקשה לעיון חוזר (בעמוד 3), כי אינו חולק על כך שהגינה בה מדובר הינה רכוש משותף.

7. הפעולות האמורות נעשו לכאורה בלא קבלת ההסכמה הנדרשת בדין לפעולות אלה. מסקנה זו אינה משתנה נוכח החתמתם של מקצת המשיבים (הם המשיבים 2, 5, 7, 9), או של דיירים אחרים בבית המשותף (שבו שורה של כניסות) על מסמך ממנו עולה כי אין להם התנגדות להפעלת המסעדה בבית המשותף תוך שימוש ברחבה.

8. עילה לכאורה: הפן המטרדי. לעניין זה הוגשה על ידי המבקשים חוות דעת מומחה לעניין הרעש (נספח ד' לבקשה). נטען על בסיס זה כי העסק אינו גורם מטרד של רעש. ברם, בדיקת הרעש לא נעשתה בשעות הרלוונטיות, שהן שעות הערב והלילה (ראו סעיף 4 לחוות הדעת; ראו עדות המומחה, בעמוד 12, 13), ובהן הרעש הסביבתי, שאינו קשור למסעדה, פוחת באופן משמעותי. לא נבדק הרעש כאשר במקום יושבים לקוחות רבים, כפי שניתן היה לראות בתמונות שהוגשו בעת הדיון בבקשה לצו מניעה. לא נבדק גם הרעש העולה מן המזגן בחדר המדרגות (ראו עדות המומחה בעמודים 13 – 14). יוצא, כי גם נוכח החומר שהוגש עתה, עומדת למשיבים טענה ראויה לבירור לעניין זה.

9. הוגש על ידי המבקשים גם מסמך לעניין הריח. ברם, המסמך אינו ערוך כדין כחוות דעת, בהתאם להוראות פקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א – 1971 (ראו עדות המומחה עצמו, בעמוד 16). במצב זה, לא ניתן לייחס לו משקל של ממש. משכך, לא נסתרו באופן ממשי הקביעות לעניין זה שבהחלטה המקורית. מעבר לנדרש יש לציין כי מן המסמך שהוגש עולה כי בדיקות הריח לא נעשו באתרים הרלוונטיים, ובכלל זה בחדר המדרגות.

10. אוסיף, כי עדותו של המשיב 1 בדבר המטרדים במקום לא נסתרה גם בעדותו בבקשה לדיון חוזר, והמשיב 1 שב, ואף ביתר שאת, על טענותיו לעניין זה (ראו בעדותו, בעמוד 26).

11. מאזן נוחות. קבעתי בהחלטה המקורית שמאזן הנוחות נוטה לטובת מבקשי הצו, מטעמים שפורטו שם. המבקשים אינם מעלים בעניין זה טענה ברורה בסיכומיהם. אוסיף, כי בבקשה לעיון חוזר נטען לנזקים כספיים שונים למבקשים כתוצאה מן הצו (סעיף 22 ואילך לבקשה). הטענה הועלתה בלא תיעוד מתבקש שיתמוך בטענות לעניין היקף התחייבויות, רווחים וכו'. הוא הדין בטענה בדבר חשש לאובדן זיכיון, אשר הועלתה בלא צירוף מסמכי ההתקשרות הרלוונטיים עם רשת המסעדות הנוגעת בדבר. אין הסבר ממשי לכך (ראו עדות מר טורג'מן, בעמוד 19). זו אף זו. ככל שלמבקשים צפוי נזק ממוני כתוצאה מן הצו, הוא נובע בעיקרו מבניה בלא היתר, השתלטות על שטח לא להם בלא קבלת הסכמה מראש (ראו עדות מר בן חמו, בעמוד 18; עדות מר טורג'מן, בעמוד 21, ובעמוד 22, שם הוא מציין כי "אני לא צריך לשאול את השכנים"), ויצירת מטרדים. במצב זה, שיקולי מניעות אינם מאפשרים לייחס משקל ממשי לנזק הנטען. אוסיף, כי לא נסתרה טענת המשיבים כי קיימות אפשרויות מעשיות וחוקיות לקיים עסק של מסעדה כאמור במרחק לא רב מן המקום (קניון), ומכך עולה אפשרות של המבקשים להקטין את נזקיהם, ככל שישנם כאלה, כתוצאה מן הצו.

12. עירבון, ערובה. הצו המקורי הותנה בהפקדת ערבון בסך של 25,000 ₪. סכום זה הופחת בהמשך לכך לסך של 5,000 ₪. הוא שיקף את הערכת הנזקים הצפויים למבקשים אם הצו יבוטל, ואת הערכת ההסתברות כי הצו יבוטל בסופו של דבר. בחומר שבפניי הונחה תשתית המצביעה על אפשרות סבירה כי המשיב 1 מצוי בקשיים כלכליים, עימם אין המשיבים מתמודדים בסיכומיהם (ראו עמוד 23 ואילך לעדותו). עולה גם כי הוא מתמודד עם כתב אישום חמור בבית משפט (ראו סעיף 20 לבקשה לעיכוב ביצוע מיום 6.7.08). במצב זה, יש מקום לעיון מחדש בסכום העירבון, ולהעמידו, בהינתן ההערכות האמורות, על סך של 15,000 ₪.

13. סיוג ההחלטה המקורית לשעות פעילות מסויימות. לעניין זה לא הושגה הסכמה בין הצדדים. לכאורה, עניין הריח והעניין הקנייני אינם קשורים לשעות הפעילות דווקא. במצב זה, אין בפניי תשתית המאפשרת סיוג ההחלטה המקורית, כמוצע.

התוצאה

הבקשה לעיון חוזר נדחית בזה. צו המניעה הזמני שניתן נשאר בעינו, בכפוף לתוספת של 10,000 ₪ לעירבון שנקבע. הסכום הנוסף יופקד עד ליום 4.2.11. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בבקשה זו, המביאות בחשבון את היקף העבודה הרב שנדרש במסגרת הבקשה לעיון חוזר, בסך של 5,000 ₪. לסכום זה אין לצרף מע"מ. הוא ישולם עד ליום 7.3.11.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"א, 27 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.